תובנות משעת סיפור : תקשורת, הכלה ואמפתיה --- אתמול הקראתי לתומר סיפור. כל כך התרגשתי מהמסר שלו שעיניי היו מוצפות "זה ספר שכל מבוגר חייב לקרוא" אמרתי לעצמי ותומר הסתכל עליי בעיניו התמימות וענה "אמא, את מבוגרת". ❤️ הספר מספר על טיילור שבנה משהו מדהים (וכמה כוחות ומאמץ השקיע) וברגע אחד הכל התרסק (מכירות את התחושה הזו שמציפה לפעמים?). הוא ישב, עצוב. פעם אחת הגיעה התרנגולת ורצתה לדבר איתו על זה, אבל לטיילור לא היה חשק לדבר. פעם אחת הגיע הדב, ואמר לטיילור בוא נצעק הפיל רצה לתקן, הצבוע רצה שיצחקו וכו' וכו' אבל לטיילור פשוט לא היה חשק. הוא נשאר לבד (לא בהכרח פיזית אולי דווקא רגשית).
ואז הגיע הארנב, ולא הציע שום דבר, רק ישב קרוב, תמך והקשיב. הקשיב לטיילור כשדיבר, כשבכה, כשנזכר במה שקרה, כשרצה לזרוק הכל ודי, כשהתחיל לחשוב איך אפשר לתקן. פשוט ישב איתו והקשיב. וכשטיילור הרגיש שהוא מוכן להמשיך ולבנות מחדש, הארנב אמר לו "זה יהיה מדהים".
מכירות את התחושה? שקשה לך, רע, משהו קטן מתרסק מרגיש לך שהיקום סוגר עליך, גם אם זה רק אצלך במחשבות - זה כל כך מוחשי, כואב בכל הגוף. וכולם מסביב מנסים לעזור בדרך שלהם, לדבר, לשנות, לתקן. אבל את, את זקוקה שיחבקו, יקשיבו, לא יאיצו בך לעשות ולשנות אלא ייתנו לך רגע לשהות בעצבות וכשתהיי מוכנה להתאושש, בקצב שלך, הם יהיו לצדך הכי תומכים שיש וזה יהיה פשוט מדהים.